את סיפור החיים שלי אולי את לא מכירה.

כל החיים הבוגרים שלי הייתי רווקה.

הרגשתי שאני יכולה להיות מוצלחת בהרבה תחומים אחרים אבל לא מול גברים.

בלימודים תמיד הצטיינתי, מכתה א' ועד סוף תואר שני

חברות תמיד היו לי והרבה ואני יודעת שאני טובה בלשמר את הקשרים האלו

לאט לאט כל החברות שלי התחילו למצוא את בני זוגן ואפילו להתחתן

ורק אני עדיין רווקה, חווה את אותן חוויות מאכזבות מול גברים:

גוסטינג, מאצ'ים באפליקציות שמתבטלים, גברים שלא עונים,

גברים שחותכים אחרי דייט או שניים, גברים ששמרו אותי על אש קטנה...

הרגשתי שאני תמיד החברה הכי אהובה על בני הזוג של חברות שלי

אבל עדיין לא הצלחתי לייצר את זה לעצמי.

 

היו לי רגעים של ייאוש ורגעים שהשאלה "למה זה לא קורה לי" עלתה לי

והיה לי כבר קשה לדמיין איך זה יכול לקרות בשבילי

 

אבל אז,

בקורונה, לא יכלתי לברוח מעצמי יותר

וזו התגלתה כמתנה הכי גדולה שלי לעצמי

הריחוק החברתי הביא איתו שקט

שהכריח אותי להסתכל במראה

ולראשונה בחיי בלי ביקורת ובלי האשמה

לשאול את עצמי: מה החלק שלי בזה שאני רווקה?

 

זה היה הרגע שבו התעוררתי

הבנתי שאני לא אוהבת את עצמי

שאם הייתי אוהבת את עצמי לא הייתי רודפת אחרי בחורים

לא הייתי מאפשרת יחס שקיבלתי מבחורים שיצאתי איתם

והייתי מכירה סוג אחר לחלוטין של גברים

 

אז החלטתי לצאת למסע, שבו אני עושה כל שביכולתי

כדי לעזור לעצמי לייצר את הזוגיות שאני חולמת עליה

מסע שהצריך ממני לפגוש מקומות כואבים

ללמוד דברים על עצמי שלא היה לי פשוט לפגוש, 

למדתי לאהוב את עצמי, לסמוך על עצמי, הבנתי מה אני עושה שמחבל לי ואיך אני יכולה

לבחור לפעול אחרת

מהר מאוד הכרתי סוג אחר של גברים,

תוך חודשיים הכרתי את יובל, שהיום הוא בעלי,

החבר הכי טוב שלי, זה שכיף לי איתו באירועים ובחוויות של היום-יום.

 האמת הפשוטה היא, שהדרך ליצירת זוגיות היא בעבודה על מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.